כמעט כל אפליקציית כספים היום נפתחת בבקשה להתחבר לבנק שלך דרך מצרף נתונים, מה שאומר למסור לצד שלישי גישת קריאה לכל עסקה שאתה מבצע. הרבה אנשים מעדיפים שלא, ואז מגלים שלא נשאר להם כלום להשתמש בו.
אין אינטגרציה עם בנקים לכבות
ל-Keep the Diff אין תכונת חיבור לבנק, לא כזו שאופציונלית ולא כזו שכבויה כברירת מחדל. אין מצרף נתונים, אין שדה פרטי גישה ואין פיד עסקאות. האפליקציה פיזית לא יכולה לקרוא את ההוצאות שלך, וזו הבטחה חזקה יותר מהגדרה.
אז מאיפה המספרים מגיעים?
אתה מקליד אותם, ורק כשאתה רוצה. שניים לכל רישום: מה התכוונת להוציא ומה הוצאת בפועל. ההפרש נשמר ככסף ששמרת. המידע הזה קטן יותר ממה שכל אפליקציית מצרף נתונים מחזיקה עליך, והוא כל המידע שקיים.
מה עוד האפליקציה לא עושה
- לא צריך חשבון. שום דבר להירשם אליו, אין סיסמה ליצור, שום דבר שיכול לדלוף בפריצה של מישהו אחר.
- אין אנליטיקס. אין מעקב שימוש, אין ערכת דיווח קריסות של צד שלישי, אין הקלטת סשנים. דוח קריסה נשלח רק אם אתה אומר כן.
- אין פרסום ואין מזהה פרסום. שום דבר לא נמכר או משותף, כי שום דבר לא נאסף כדי למכור.
- אין ערכות פיתוח של צד שלישי ש"מתקשרות הביתה".
שני המקרים שבהם האפליקציה משתמשת ברשת
פתיחת Premium במחשב Mac או PC, ורק אם תבקש ממנה. הבקשה הזאת נושאת קוד קצר ומספר הקבלה האטום שחנות האפליקציות שלך הנפיקה, כך שהשרת יכול לשאול את Apple, Google או Stripe אם המינוי פעיל. היא לא נושאת שום דבר שרשמת.
סנכרון Premium בין המכשירים שלך, ורק אם תפעיל אותו. הכול מוצפן במכשיר לפני שהוא יוצא ממנו, עם מפתח שרק המכשירים שלך מחזיקים, כך שהשרת שומר עותק חתום שאין לו דרך לפתוח. אם אתה אף פעם לא פותח מחשב ואף פעם לא מפעיל סנכרון, האפליקציה לא משתמשת ברשת.
מדיניות הפרטיות אומרת את אותו הדבר באריכות רבה יותר, והיא עמוד אחד.
איפה המידע שלך חי
באחסון הפרטי של האפליקציה עצמה, במכשיר שבו רשמת אותו. ב-Apple וב-Android הרישומים כלולים בגיבוי ה-iCloud או ה-Google של המכשיר שלך, בדיוק כמו הנתונים של כל אפליקציה אחרת, ששייך לך וליצרן המכשיר שלך. Premium מייצא את הכול כ-CSV מתי שתרצה.