Keep the Diff הורדה
כל המאמרים

כלל 24 השעות: מה חכייה של יום אחד באמת עושה

מאת , שיצר את Keep the Diff

כלל 24 השעות הוא שיטת בקרת האימפולס הפשוטה ביותר שיש: כשאתה רוצה לקנות משהו שהוא לא הכרחי, חכה יום. אם אתה עדיין רוצה אותו מחר, קנה אותו.

הכלל עובד יותר ממה שעצה כל כך פשוטה אמורה. הוא גם חסר בדרך ספציפית שמונעת מרוב האנשים להיצמד אליו, והחלק הזה הוא נושא המאמר.

למה יום אחד מספיק

הדחף לקנות משהו והרצון להחזיק בו הם שני רגשות שונים שמגיעים באותו רגע, ורק אחד מהם נמשך.

הדחף הוא תגובה למצב שאתה עומד בו: החנות, הכרטיסייה, ההמלצה, המבצע שנגמר הערב. הוא חד, הוא ספציפי, והוא דועך מעצמו תוך שעות ברגע שאתה במקום אחר. הרצון להחזיק בדבר איטי יותר ויציב הרבה יותר, והוא עדיין שם מחר.

חכייה של יום נותנת לרגש הראשון זמן לחלוף, כדי שתוכל לראות אם השני קיים. ברוב המקרים הוא לא, ואתה מגלה שקנית את הדרך שלך החוצה מעשרים דקות של שעמום.

איפה הכלל נכשל

שלושה מקרים, וכדאי לדעת אותם מראש.

  • דדליין אמיתי. לפעמים המבצע באמת נגמר הערב והדבר באמת אחד שהיית קונה בכל מקרה. לכלל אין תשובה כאן, והתייחסות לדדליין אמיתי כאילו הוא מזויף הוא סוג יקר משלו.
  • הכלל הופך לתור. אתה מחכה יום, קונה, וחוזר על התהליך. הרכישה קורית בכל מקרה, פשוט יום מאוחר יותר, ועכשיו אתה מרגיש מכוון לגביה. זה הכישלון שאנשים שמים לב אליו הכי פחות.
  • סכומים קטנים. אף אחד לא מחכה יום על קפה בארבעה דולר, וההחלטות של ארבעה דולר הן רובן. כלל שמכסה רק את הרכישה הגדולה הנדירה מפספס לאן הכסף באמת הולך.

הצעד שכמעט כולם משמיטים

הנה מה שקורה כשהכלל עובד. אתה רוצה את הדבר. אתה מחכה. מחר אתה לא רוצה אותו. אתה לא עושה כלום.

כלום הוא הבעיה. רכישה משאירה קבלה, שורה בדף חשבון, חבילה ליד הדלת. אי-קנייה לא משאירה שום עקבות בכלל. אז התוצאה המוצלחת של כלל 24 השעות בלתי נראית לגמרי, והלא מוצלחת היא דבר חדש ויפה שאפשר לראות.

הפעל את הכלל במשך חודש והרושם הכן שנשאר לך הוא שהכלל לא עשה הרבה, כי הראיה היחידה שיש לך היא של הפעמים שהוא נכשל.

הצעד החסר הוא לרשום את ההחלטה. כתוב מה התכוונת להוציא, ומה הוצאת בפועל, שבדרך כלל אפס. עכשיו החכייה מייצרת משהו: מספר, ומספר שמצטבר.

מה הרישום משנה

שני דברים, והשני גדול יותר ממה שהוא נשמע.

ראשית, הרישום הופך את השיטה לנראית. תשע חכיות בשלושים דולר זה מאתיים שבעים דולר שעדיין יש לך, ולראות את הסכום הזה זה ההבדל בין להאמין שהכלל עובד לבין לדעת שהוא עובד.

שנית, הרישום נותן לך משהו לעשות ברגע הפיתוי. עצות כוח רצון מבקשות ממך לשבת בשקט ולהתנגד. לשבת בשקט קשה, ולעשות כלום זה דבר מוזר לתרגל. רישום ההחלטה הוא פעולה, הוא לוקח כמה שניות, והוא הופך את הרגע ממבחן שאתה עלול להיכשל בו למשהו שפשוט עשית.

אותו רעיון מפורק באריכות רבה יותר באיך להפסיק קניות אימפולסיביות על ידי רישום מה שלא קנית.

הגרסה ששווה באמת להריץ

  1. משהו תופס אותך. אל תקנה אותו עדיין.
  2. כתוב מה התכוונת להוציא. עשר שניות, ממש שם.
  3. חכה יום.
  4. אם אתה עדיין רוצה אותו, קנה אותו, ושום דבר רע לא קרה. כך הכלל עובד בדיוק כפי שתוכנן.
  5. אם לא, רשום מה הוצאת בפועל, שזה אפס, ושמור על ההפרש.

הצעד הרביעי חשוב בדיוק כמו החמישי. כלל שמתייחס לקניית הדבר ככישלון הוא כלל שתפסיק להשתמש בו, כי במוקדם או במאוחר תקנה את הדבר. כלל 24 השעות הוא דרך לגלות איזה משני הרגשות היה לך.

Keep the Diff בנויה סביב הצעדים השני והחמישי. אתה רושם מה התכוונת להוציא ומה הוצאת בפועל, וההפרש נרשם ככסף ששמרת. היא חינמית ב-iPhone, iPad, Mac, Apple Watch, Windows ו-Android, בלי חיבור לבנק ובלי צורך בחשבון, ואפשר לנסות אותה בדפדפן שלך קודם.

עוד בנושא