Keep the Diff הורדה
כל המאמרים

כמה קניות אימפולסיביות באמת עולות לך בשנה?

מאת , שיצר את Keep the Diff

חפש את השאלה הזאת ותקבל מספר דולרים בטוח שמיוחס לסקר. חפש שוב ותקבל מספר אחר, שונה בפי שלושה. הם לא יכולים להיות שניהם נכונים, והסיבה שווה הבנה לפני שתיקח אחד מהם ברצינות.

למה המספרים הפומביים לא מסכימים

שלוש בעיות, וכל אחת מהן קטלנית בפני עצמה.

  • הם מדווחים עצמית. מבקשים מאנשים להיזכר ברכישות לא מתוכננות במהלך חודש. אף אחד לא יכול לעשות את זה במדויק. הקטנות בלתי נראות והמספר הנזכר תמיד עגול יותר ובדרך כלל נמוך יותר.
  • "רכישה אימפולסיבית" לא מוגדרת. האם קפה שאתה קונה כל יום הוא קנייה אימפולסיבית? האם רכישה מתוכננת שנעשתה שלושה שבועות מוקדם? כל סקר מושך את הקו הזה אחרת, וזה לבדו אחראי לרוב הפיזור.
  • הממוצע לא עושה עבודה. ההתפלגות כאן מאוד מוטה. ממוצע בין אנשים שלא מוציאים כלום לאנשים שמוציאים אלפים לא מתאר אף אחד, ובוודאי שלא אותך.

אז התשובה הכנה לשאלה בכותרת היא שהמספר שלך ניתן לגילוי וממוצע של מישהו אחר הוא לא תחליף לו.

מדידת שלך, בתוך שבועיים

השיטה עובדת כי היא מודדת החלטות כשהן קורות.

  1. הגדר את הקו שלך מראש. כתוב מה נחשב עבורך רכישה אימפולסיבית. אחד נפוץ: כל דבר שלא היית מפרט אם היו שואלים אותך בבוקר מה אתה קונה היום. כל קו עובד כל עוד הוא קבוע לפני שאתה מתחיל.
  2. במשך ארבעה עשר ימים, רשום כל אחת ברגע שהיא קורית. שני מספרים: מה התכוונת להוציא, ומה הוצאת בפועל. רשום כל החלטה בין אם קנית ובין אם לא. זה הצעד שהופך את המספר לאמיתי, וזה הצעד שכולם מדלגים עליו.
  3. סכם את שתי העמודות בסוף. יש לך עכשיו שני מספרים: מה הוצאת על רכישות לא מתוכננות, ומה כמעט הוצאת ולא.
  4. הכפל בעשרים ושש למספר שנתי, והתייחס אליו כהערכה עם טווחי שגיאה אמיתיים. שבועיים יפספסו חופשה וחודש רע.

מה לעשות עם שני המספרים

רוב האנשים מצפים שהמספר הראשון יהיה המעניין. הוא בדרך כלל לא.

המספר הראשון, מה שהוצאת בפועל, נוטה לנחות איפה שבערך ציפית ברגע שאתה רואה אותו כתוב. המספר לא נעים ואז מפסיק להפתיע.

המספר השני, מה שהתכוונת להוציא ולא, הוא זה שמשנה דברים, וכמעט אף אחד אף פעם לא ראה את שלו. אתה כבר מקבל את ההחלטות האלה כל הזמן. הן פשוט לא משאירות עקבות, אז הן אף פעם לא נספרו לכלום. כתובות וסוכמות במשך שבועיים, הן בדרך כלל מגיעות ליותר ממה שאנשים מנחשים, וההשפעה של לראות את הסכום שונה למדי מההשפעה של לראות מה שהוצאת.

המספר השני הוא ראיה למשהו שאתה כבר עושה טוב, שזה בסיס הרבה יותר טוב לעשות עוד ממנו.

דוגמה מפורקת

שבועיים, מישהו עם סט רגיל של פיתויים:

  • ארוחת צהריים בחוץ, תוכננה בתשעה דולר, הוצא כלום, אכל בבית. תשעה.
  • מעיל, תוכנן במאה עשרים, סגר את הכרטיסייה. מאה עשרים.
  • סיבוב שני, תוכנן בארבעה עשר, הלך הביתה. ארבעה עשר.
  • אוכל מהיר בערב רע, תוכנן בשלושים, הוצא שלושים. אין הפרש הפעם.
  • נעלי ריצה, תוכננו במאה ארבעים, קנה זוג בשישים דולר במקום. שמונים.

ההפרשים מסתכמים במאתיים עשרים ושלושה דולר בשבועיים, מחמש החלטות. במונחים שנתיים, בערך חמשת אלפים שמונה מאות דולר, עם ההסתייגות למעלה ששבועיים הם מדגם קטן.

שים לב לשורה הרביעית. האוכל המהיר נקנה ולא קרה כלום: אין עונש, אין רצף שנשבר, פשוט אין הפרש שנרשם באותה פעם. ושים לב לחמישית, שבה הוצאה פחותה עדיין הפיקה שמונים דולר. שיטה שסופרת רק הימנעות מושלמת הייתה מנקדת את שתיהן ככישלונות ומאבדת מאה ועשרה דולר של אות אמיתי.

המשך אחרי השבועיים

המדידה והשיטה מתבררות כאותה פעילות, מה שנוח. אם תמשיך לרשום אחרי השבועיים, הסכום ממשיך להצטבר, ואפשר לכוון אותו למשהו שאתה חוסך בשבילו.

זה מה ש-Keep the Diff עושה: אתה רושם מה התכוונת להוציא ומה הוצאת בפועל, והיא מחברת את ההפרשים לפי שבוע, לפי חודש ולכיוון מטרה. היא אף פעם לא מתחברת לבנק שלך, לא צריך חשבון, ואנחנו אף פעם לא רואים שום דבר שאתה רושם. אפשר לנסות אותה בדפדפן שלך, להשתמש במעקב להדפסה אם אתה מעדיף לעשות את השבועיים על נייר, או לחשב מטרה אחורה עם מחשבון מטרת חיסכון.

עוד בנושא